אומות יוצאות בגללו למלחמה, משפחות חותמות על משכנתא גדולה ל- 30 שנה כדי לקנות אותו. חכמי התלמוד הרחיקו לכת ואמרו ש"אדם ללא בית אינו קרוי אדם".
בית הוא לא רק קורת גג כמחסה מפני הגשם, קירות להרחקת אורחים בלתי רצויים, מטבח שבו מבשלים ומיטה בה ישנים. גם משרדים, בתי מלון ומסעדות יכולים לבצע תפקידים אלה, אולי טוב יותר מכל בית. אך רק בבית אדם מרגיש "בבית". הבית הוא המקום בו תוכלו לעשות פרצופים מול המראה, ללבוש סוודר ישן עם חורים ולאכול מאכל משונה כמו חמוצים עם חמאת בוטנים – רק משום שככה בא לך.
גם ה' רוצה בית – מקום שבו הוא יוכל להיות עצמו, להרגיש חפשי ללא מעצורים. חכמי החסידות שואלים: מדוע ברא ה' את העולם הגשמי? מה יכול הקיום שלנו, הגס, המוגבל והמלא סכסוכים, לתת לו שהוא לא יכול לקבל מהעולמות הרוחניים שברא? והם עונים: ה' ברא את העולם הגשמי משום שהוא רוצה בית – מקום שבו הוא יכול לעשות דברים, רק בגלל שסתם התחשק לו.
הבית הראשון של ה' היה בן שני חדרים. לפי שמות פרק כ"ה, הבית האלוקי היה עשוי מהחומרים הבאים: זהב, כסף, נחושת, צמר כחול סגול ואדום, פשתן, עורות עיזים וחיות שונות, ועצי שיטים. המשכן נבנה לפי מידה מתוך מפרט טכני מפורט שניתן למשה בהר סיני. המשכן היה ממוקם במרכז מחנה ישראל במדבר, ותוכנן כך שניתן יהיה לפרק אותו ולהרכיב אותו מחדש, היות והם נדדו ממקום למקום במשך ארבעים שנה, החל מיציאת מצרים ועד לכניסה לארץ ישראל. מאוחר יותר, נבנתה גרסה גדולה וקבועה יותר בהר הבית בירושלים.
ה' אמר למשה: בראתי חכמה, בינה ודעת, וביצירות אלו שוכן שכלי. בראתי אהבה, צדק ורחמים, ובאלה שוכן אופיי. בראתי יופי, הוד ותפארת, ובאלה אני משקיע את אישיותי. אך אף אחד מאלה אינם מהווים בית עבורי, כמו המשרד בו אתה עובד או הקניון בו אתה עורך קניות. לכן בראתי חומר גשמי, שהוא הדבר הכי לא-אלוקי שאותו יכולתי להגות – כדי שיהיה לי מקום בו אין לי תפקיד מוגדר או מאפיין מסויים. מקום המיועד רק כדי להגשים את רצוני.
כאשר אתה לוקח את הזהב שלך (דברי המותרות של העשירים), הכסף שלך (רכוש נטול רגשות של המעמד הבינוני) והנחושת שלך (הפרוטות של העניים) ומשתמש בהם כדי להגשים את רצוני, בנית לי בית.
